קירות שקופים

הקדמה הובילה מהפכה אמתית בחיינו, המון דברים נעשו קלים ופשוטים, נפתרו בעיות רבות בתחומים שונים ועוד יתרונות רבים ומגוונים.
הצד הפחות מואר של הקדמה הוא חוסר המוגבלות שבה וחוסר היכולת לשלוט בה.

כדי להבין את גודל השינוי צריך ראשית לאפיין "בית של פעם",  בכמה מילים, אבא, אמא וחינוך תוך ארבע קירות אטומים.
כיום ירד פרמטר חשוב מהמשוואה, הקירות, אינם אטומים יותר וספק אם קיימים בכלל.
גם אם נסתכל על הקיר ולא נצליח לראות את השכן זה לא אומר שאנחנו בתוך חממה חינוכית מבוצרת. 

האצבע המאשימה מופנת אל עולם התקשורת, רוב הילדים אם לא כל הילדים מאחסנים על גופם צוהר מרכזי בחייהם אל העולם החיצון. נכון ניחשתם טוב, זהו הסמארטפון שיש לכל אחד ואחת מהם.
אותו הסמארטפון התגבר על בעיית המרחק הדמוגרפית וכעת כל אחד יכול "להיפגש" עם כל אחד בכל זמן נתון.
צריך להבין שאת משבצת החינוך אנו חולקים עכשיו עם עוד כמה חבר'ה פופוליסטים באחד מהרשתות החברתיות..
זה יכל להיות מצב נהדר שבו הילד מוקף בדברים חינוכיים מכל אבר אבל לצערנו לא כזו היא המציאות, החומר שמסתובב ברשתות החברתיות איננו חומר חינוכי טוב עבור ילדנו, כי מה לעשות, "זה מה שמעניין ומושך רייטינג".
בואו נהיה כנים, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו חושבים על מציאות זו..
כל הורה באשר הוא הורה מוטרד מנושא זה כבר זמן מה, מה שיותר מטריד הוא היעדר הפתרון. 

שום פתרון לא נצפה באופק, מה כבר אפשר לעשות? 

  • לקחת ליד את הסמארטפון?! 

יצא מצב שהוא שונה משאר חבריו וסבירות גבוהה שיפגע מעמדו החברתי וביטחונו האישי. 

  • טוב אז אולי להגביל את הילד בתכנים אליהם נסחף?! 

פתרון זה תמיד נכון, אבל לא ישים כ"כ, בטח בעידן שהכל מתנהל בלחיצת כפתור אחת. 

  • טוב אז מה בכל זאת עושים? 

שאלה טובה, ראשית הגיע הזמן להכיר שאנחנו כהורים במלחמה נגד המתיימרים לחנך את ילדנו במקומנו.
הצעד השני יהיה ליצור אצל הילד את ההבחנה בין התכנים הטובים לבין התכנים הפחות טובים.
ליצור שיח עם הילד (רצוי מספר שיחות) שבו אנחנו כהורים מציבים את מקום התכנים במשבצות הנכונות.
למשל , בשיח על נושא שיימינג צריך לשקף לילד רגשות בנושא, כמו "מה היה קורה אם אותו הילד שא אחד ואחת לא רוצים לדבר איתו היה אתה?! "
דוגמא נוספת תהיה, התחצפות למורים, אפשר לפתוח שיחה עם הילד לעשות כעין דמיון מודרך, "איך הייתה מרגיש אם אותה מורה שהיום החרבתם לה את השיעור הייתה אני (אמא)?! עדיין הייתה צוחק בקול ומפריע?! האם חשבת על המורה הזאת שהכינה שיעור ועכשיו נשארה פגועה?!"
דברים כאלו גורמים לילד לשפוט את הסיטואציה בעיניים יותר בוגרות .
בשיחות הללו צריך לזכור שילד מונע רגשית יותר מאשר שכלית ולכן אנחנו כהורים "נשקף" לו את הרגשות דווקא ופחות נתעסק בתהליכי היסק שכלתניים משהו.
מה גם ששיקוף הרגש עוזר לילד לצרוב את המידע או את ההבחנה הזו בין טוב לרע בזיכרון לטווח הארוך.

השיח הנ"ל "בונה את הקירות של הבית" מחדש, אומנם הקירות אינם אטומים וגם לא יהיו לעולם אבל הם בהחלט יגדירו את החממה החינוכית שהייתה לפני פרוץ הקדמה הטכנולוגית (המבורכת?) …

 

 

 

השאר תגובה